שאלות ותשובות

שאלה:

שלום לכבוד הרב
אני אדם מבוגר בעל משפחה כבן 40 ועיסוקי המקצועי הוא מקצוע אזרחי ללא שום קשר לדת. בצעירותי למדתי בישיבת הסדר אולם לאחרונה אני מהרהר ברצינות באפשרות ללמוד לימודי רבנות ולהיות מוסמך לרבנות. אין לי כל כוונה לפתח קרירה רבנית אולם חשוב לי להיות בעל סמיכה לרבנות. (ראיתי שכבוד הרב ענה לשאלה דומה אך התשובה היתה ענינת וקצרה מדי)
שאלתי מתחלקת למספר סעיפים.
א. האם בכלל ניתן לעשות דבר כזה בגיל מאוחר כל כך?
ב. האם זה מחייב לימודים בישיבה כתנאי סף מעבר לשנים שלמדתי בעבר
ג. האם לימודים שהיו לפני כ20 שנה בכלל נחשבים לצורך הענין הזה?
ד. האם כדי להיות בעל תואר רב חייבים לעבור בחינות ברבנות הראשית או שמא ישנם רבנים אחרים שסומכים?
ה. בהנחה שאני גם צריך להמשיך ולהתפרנס האם ישנם כוללים בהם ניתן ללמוד סמיכה לרבנות תחת מילגה או מעין משכורת כנהוג בכוללים מסוימים?
תודה

תשובה:

תשובת הרב רצון ערוסי:
אקדים הקדמה.
לכתחילה, אין ללמוד תורה כדי להיות רב. כי צריך האדם ללמוד תורה לשמה. אבל אם אין ברירה, מוטב שילמד האדם שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה.
אולם אדם שאינו מעוניין לשמש כרב, אבל הוא רוצה ללמוד תורה ומעדיף הוא ללמוד את החומר ההלכתי או המבחנים לרבנות כי לתמרץ את עצמו, והן משום שהוא רוצה ללמוד תורה בענינים שלבו חפץ, ובמיוחד שהחומר ההלכתי הנדרש לרבנות, הוא חיוני לחיי ההלכה למעשה, גישה זו מותרת וטובה.
א. גם ר' עקיבא, לפי המסורת, התחיל בגיל 40 שנה.
ב. בשביל להיבחן במסגרת הרבנות הראשית לישראל - כן. מאחר והרה"ר חוששת שמא בעל התעודה ישמש כרב בפועל, ולכן היא דורשת שנות לימוד בישיבה. דבר שיבטיח שהרב בעל עבר תורני, ובעל עצמות רוחנית כדי להשפיע על צאן מרעיתו.
ג. אם הלימודים היו בישיבה, אפשר שיתחשבו בך, לאחר שהמועמד יתראיין ע"י נציגי הרה"ר כדי שיתהו על קנקנו של המועמד, ועל אישיותו.
ד. רק ברבנות.
ה. צריך להתעניין, כי יש כוללים שלומדים לימודי רבנות עם מלגות.

שאלה:

לכבוד הרב שלום.
ראשית עלי לציין לשבח את האתר "מורשת" יש כאן רבנים נהדרים ללא יוצא מהכלל, ומדובר בחכמים גדולים בתורה.
אני יהודי כבן 40, וברוך השם לומד ש"ס עם ראשונים, ועוד ספרים מגיל 15 משנתי היא לימוד תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי ללא שום מניעים חומריים על מנת שהלימוד יהיה "תורה לשמה". החלום שלי הוא להמשיך כך עד שאגיע לגיל פנסיה ואחר כך לנצל את הזמן הפנוי על מנת ללמד מספר תלמידים בשיעורים פרטיים ברמה הכי גבוהה שאני מסוגל, אבל ללא תמורה כספית כך שהכול יהיה "לשמה" בעניי לימוד תורה לשמה משמעו כשם שציווני השם אלוקי, בלי שום תמורה.
לאחרונה אני חולם לעבור סמיכה לרבנות. נכנסתי לאתר של הרבנות הראשית ולדעתי אני כן מסוגל לעמוד בזה. אני מדגיש שאין לי שום כוונה לכהן כרב בעתיד. רק ללמד כמו שכתבתי. כמובן במידה שאחליט כן לעבור סמיכה אוכל לעשות את זה רק לאחר הפרישה לפנסיה כי רק אז אוכל ללמוד את החומר הנדרש וגם להמשיך במגביל עם הש"ס הבבלי והש"ס הירושלמי.
השאלה שלי היא האם הלימוד הקשה של הטור עם הבית יוסף, השולחן ערוך עם הנושאי כלים לא יהרוס את הלימוד תורה לשמה? או שאולי זה יהיה יותר נכון ללמוד את החומר הנדרש אבל לא לגשת למבחנים על מנת שהלימוד יהיה רק "לשמה"? או שבכלל מדובר בתרגיל של יצר הרע על מנת לנטרל את אותו החלום שלי.

תשובה:

תשובת הרב יוסף אלנקוה (אתר מורשת):
שלום רב לכבודו
הנה כבודו מכיר את המשנה היקרה באבות המיוחסת ליהודה בן תימא וראה בתוי''ט שיטה נוספת ואמרי המשנה הם :
'' הוּא הָיָה אוֹמֵר, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בּן עֶשְׂרִים לִרְדּוֹף, בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה, בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם:''.
והנה אתה כבן ארבעים גיל הבינה שהוא כדברי התפארת ישראל גיל של בשלות השכל להבנה מעמיקה וכלשונו ''בן ארבעים לבינה - כבר נתבשל כח שכלו להבין דבר מתוך דבר ''.
וראוי שכל אדם בימי חייו יצמד למשנה זו ובכל תקופה יקיים מה שאמרו חכמינו בענין הגיל ההוא.
ואשריך שבן חמש עשרה למדת גמרא ועתה הנך מתאמץ הרבה בלימוד ומבקש שיהא זה לימוד תורה לשמה.
אדם שנגש למבחנים אין בכך גריעותא בלימוד התורה לשמה נהפוך הוא על ידי הלימוד היסודי והבסיסי הוא קונה את התורה ובניית ההלכה מהשורש כהלכה וממילא לא יורה שלא כהלכה.
מבחנים של רבנות יכריחו אותך לדעת כל הלכה בשורשה התלמודי עם הטור והבית יוסף שיביאו את יסודות ההלכה ומשם עדי הפוסקים האחרונים.
וכאשר תשאל שאלת הלכה ישנה או חדשה ימצאו בידך הכלים המתאימים לברר מהם צדדי הבעיות ומה פתרונם ועל פיהם תורה ותפסוק הלכה כהלכה.
ואין זה משנה אם בדעתך להיות רב בפועל בקהילה או שאין דעתך להיות הלימוד שווה לכל נפש וכל יהודי חייב בידיעת ההלכה ושורשיה.
גם אל תדחה את הלימוד ראה את מסלול הבחינות והתחל באחת מהן ותתקדם ותראה ברכה בעמלך.
ואדרבה על ידי הלימוד המדוייק והמבורר תוכל להעמיד תלמידים הרבה בסברא ובשכל ישר ואל תרגיש חוטא כלפי לימוד התלמוד בבלי וירושלמי כי תוכל ללמוד דף יומי בבבלי ודף יומי בירושלמי ומלבד זה תוכל להתרכז בבחינות.
ואני מציע לך שאת הלימוד בירושלמי תלמד כמה שאפשר לפי המבחנים היינו אם תבחן בהלכות שבת למד את הירושלמי שבת .
ויהי רצון שתזכה לגדול בישרות תורנית וללמד תורה שזהו מיסודות הלשמה ללמוד וללמד.

שאלה:

האם רשות בידי לבחור לי את מי לשאול בהלכה, גם אם זה שבחרתי אינו בעל סמיכה לרבנות באופן רשמי?
האם הדבר שונה בציבור?

תשובה: תשובת הרב יובל שרלו:
שלום וברכה
התקבל בעם ישראל כי ענייני הלכה נפסקים על ידי מי שיש לו סמיכה לרבנות. אמנם הסמיכה הנהוגה כיום אינה בדיוק הסמיכה עליה מדובר, אולם כדי שיהיה איזשהו סדר בפסיקה, זהו המנהג המקובל, וכך יש לנהוג.
הדבר נכון עוד יותר בציבור, שראוי שיקבל עליו מי שהוסמך לרבנות בדרך המקובלת לסמיכה - אם על ידי מבחני הרבנות הראשית, ואם על ידי סמיכה של גדול תורה מובהק.
כל טוב

שאלה: האם מותר ללמוד הלכות אבילות, בחג ובחול המועד, לקראת מבחן שיערך כשבועיים אחר החג? תשובה:

משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו לומדים את הלכות החג באותו חג. אך מצוה לעסוק בתורה בחג גם בענינים נוספים.
ממעלת העליה לרגל לירושלים שהיו עוסקים שם בתורה, כדברי הספרי דברים פרשת ראה פיסקא קו:
"למען תלמד ליראה את ה' אלהיך, מגיד שהמעשר מביא את האדם לידי תלמוד תורה".
וביאר התוספות במסכת בבא בתרא דף כא ע"א:
"לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו, והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה, היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה".

המגן אברהם (בהקדמתו לסימן שז) הביא מדברי ספר חסידים (סימן קי), שלא ידבר אדם בשבת על רעיו שמתו או שסובלים, כדי שלא יצטער בעצמו.
דעת היעב"ץ (בסדור בית יעקב) שגם אינו נכון ללמוד תורה בשבת וביום טוב באופן הגורם לצער, כגון בעיון רב.
אולם החיד"א (מחזיק ברכה או"ח סימן רצ) ועוד פוסקים דחו את ראיית היעב"ץ, ופסקו שאין איסור ללמוד תורה כבימות החול.
מה גם שהרגילות היא שמי שעוסק בחזרות בהלכות אבילות, כבר אינו מצטער כל כך מעצם משמעות אותם ענייני אבילות.

גם איסור הכנה משבת או יום טוב לחול אינו קיים בתלמוד תורה.
האיסור אינו אלא משום טורח (משנה ברורה סימן שכג סעיף ו) וזה אינו בלימוד תורה. ועוד שקיימות דעות שהאיסור אינו אלא בהכנת כלים.

לסיכום:
הגם שצריך לשמוח וללמוד ברגל בעניני הרגל, בכל תלמוד תורה יש מצוה רבה.
ועל כולם הוא אומר (תהלים יט, ט) פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב.

התשובה נתקבלה מאת הרב דוד כוכב

שאלה:

שלום לרב-
רציתי לשאול שתי שאלות שמטרידות אותי ואשמח אם אפשר לקבל תשובות מפורטות..
שאלה ראשונה היא מדוע נשים לא יכולות לקבל הסמכה לרבנות?
ושאלה שניה היא האם בתהליך התשובה וכפרה על חטא צריך אדם לסגף עצמו? (אולי עפ"י האר"י הרמב"ם ואחרים?)
תודה רבה לרב מראש

תשובה: תשובת הרב דוב ברקוביץ:
שלום,
1. יש להפריד בין סמיכה לרבנות לבין תפקידים של השפעה בקהילה מתוך ידע תורני ותיקון המידות. יש בתוכנו היום יותר ויותר נשים המקדישות את עצמן באופן אמיתי ללימוד ולהעמקה בתורה ולעיצוב אישיות המקרינה את פנימיות התורה. לנשים אלו ישנם תפקידים חשובים בחינוך ובהדרכת קהילות וצבורים. במקורות מובאות דוגמאות של נשים חכמות שדעתן בענייני הלכה ואמונה היו מקובלות על רבנים ועל קהילות.
לקבלת סמיכה לרבנות יש משמעות נוספת, של האצלת הרשות לפסוק הלכות לציבור. יש קצת פיחות בדורנו בעניין. היכולת לפתוח ספרי הלכה ולראות מה נקבע בהלכה צריך להיות חלק מהיכולות של כל יהודי. לעומת זאת לרב מוסמך יש את הסמכות לפסוק עבור ציבור במצבים שהתשובה הפשוטה לא כתובה שחור על גבי לבן בספר.
סמכויות פסיקה עבור ציבור, ואף סמכויות הנהגה, ניתנו בהלכה לגברים ולא לנשים. יש כמה טעמים לכך – בעיות צניעות בעצם ההופעה התמידית של אישה בפני ציבור ובמעורבות אקטיבית שלה בכל תחומי חיי הציבור,הקושי לממש את האחריות המיוחדת והיכולות המיוחדות של אישה בגידול משפחה במסגרת האינטנסיבית מאוד של חיי רבנות והצורך לשמש תלמידי חכמים כדי להפנים את החכמה המיוחדת של חיבור התורה למציאות של חיי המעשה. לאישה יש את היכולת לעשות את החיבור הזה מתוך אישיותה ופנימיותה, ויש צורך חיוני מאוד בחיינו שנשים יחנכו במשפחה ובקהילה מתוך המקום הזה. על פי מה שאני רואה בחיים אצל נשים לא מעטות הבינה הפנימית הזאת מתעמעמת תחת עומס גדול מדי של חכמה תורנית הלכתית.
על פי ההלכה ציבור יכול להחליט באופן נקודתי לקבל על עצמו את סמכות ההנהגה של אישה. זה לא יכול להיות ציבור מצומצם אלא שיקוף דעתו של ציבור תורני רחב באותו דור. יש גם להבחין בין הנהגה בעניינים אזרחיים ומנהליים, כמו בפוליטיקה ובחוק האזרחי מה שמקובל במדינת ישראל גם על פוסקי הלכה רבים, לבין סמכות בענייני קדושה. בדורות האחרונים נשים מקבלות תפקידים שיש להם יותר ויותר סמכויות בתחום זה, דוגמת נשים העוסקות בהלכות הטהרה. אולי בעתיד הציבור הרחב יחליט לתת סמכויות רחבות יותר לנשות סגולה שבתוכנו.
2. לא נאמר בשום מקום שאדם צריך לסגף את עצמו כדי לשוב בתשובה ולהתכפר מחטאו. למשל, בהלכות תשובה של הרמב"ם וב"אורות התשובה" של הרב קוק, שני מקורות מרכזיים המפרטים את "דרכי תשובה", אין כמעט כל התייחסות לכך.
כידוע, הרמב"ם צידד מאוד בעבודת האדם בכלל ב"דרך האמצעית" – האיזונית – חוץ מאשר במידות הגאווה והכעס. גם על פי האר"י עבודת האדם העיקרית היא "העלאת הניצוצות", כלומר חיבור המקומות הקשים שבתוכנו לשורש גבוה, ולא להלקות את עצמנו.
באורות התשובה ישנם קטעים המתארים את תנועת הנפש של ה"חרטה על העבר" כתקופה שיש בה כאב וייסורים. לדבריו, תחושות אלו מעמיקות את חווית התשובה ואף נותנים הרגשה של מתיקות וסיפוק לשב מחטאו באמת. אבל אין בזה אידיאל שיש לחפש אותו בכוונה תחילה, אלא לתת לו להיות. הרב קוק מוסיף שיש להיזהר מלהיות עצובים ו"יורדים על עצמנו" מדי. תקופה אמיתית של תשובה בנפש האדם צריך להביא אותו לשמחה והרגשת מלאות.
לפעמים, לתקופה קצרה אדם צריך לקבל על עצמו צמצומים בהתנהגותו בעבודת התשובה או בשאיפתו להתעלות רוחנית – באכילה ובהנאות אחרות, בהתקשרויות עם הסביבה ובמקורות של סיפוק אגו רגילים. התורה מתארת לנו תקופות כאלו במצוות הנזיר. רק יחידי סגולה יכולים לחיות בצורה זו לתקופה ארוכה יחסית באופן של עבודה פנימית טהורה. הנזיר עצמו חייב להביא קרבן חטאת על פרישותו מהחיים בסוף הנזירות. אני מציע שאם נראה לך שתקופה מוגבלת כזו יכולה לסייע בהעמקת תהליך התיקון של שורש החטא – בודאי "עבודת הצמצומים" איננה תנאי לכפרה עצמה – יש לעבוד בליווי אדם שקרוב אליך, בעל ידע תורני מובהק ומבין בנפש האדם.
בברכה, דוב ברקוביץ

שאלה:

לרב שלום וברכה
כמי שעשה מבחן אחד ברבנות התפלאתי שאין מבחנים שם בנושאים של מוסר ומחשבה. כאילו הם לא חלק שצריך להבחן עליהם.
השאלה שלי קשורה לכך: התפרסם לאחרונה שיש ילד קטן גאון גדול שיודע שולחן ערוך ורוצה להבחן לרבנות ולקבל סמיכה. מהי עמדת הרב? האם הכל תלוי בידע שלו?
האם מחשב זה מה שחסר היום? זכרון?

תשובה: תשובת הרב ברוך אפרתי:
שלום
זו שאלה לרבנות הראשית, האחראית על הנושא, וכבר אמר הגאון הרב עמאר, הרב הראשי לישראל, שזה אינו ראוי.
סמיכה לרבנות ודאי אינה יכולה להינתן לילד. רבנות היא אחריות ולא ניהול מידע בלבד.
העובדה שילד זוכר דברים אינה הופכת אותו לתלמיד חכם, לא לירא שמיים וודאי לא לאדם שיכול לנהל את עדת ד'.  

'חסין קדוש, ברוב טובך נהל עדתך'. באמירה זו טמונים יסודות הרב- עליו להיות חסין, אדם עם חוסן ועמידה בפני רוחות זרות. עליו להיות קדוש, ירא שמיים וישר דרך. עליו להיות רב טוב, בעל מידות ודרך ארץ. ולבסוף, עליו להיות בעל כח לנהל עדה ועם תודעת אחריות.
מידע גם הוא חשוב, אין ת''ח ללא ידע מקיף בשו''ע ונושאי כליו, גמ' וראשונים. אך העיקר אינו רק המידע אלא הסברא והאחריות הציבורית.
לילד אין כלים נפשיים להכיל אדם הבא לבקש את עצתו. לילד אין כלים תודעתיים להעמיק בסברות התורה, ולא רק לזכור אותה.
רבים מגדולי ישראל היו גאונים גדולים כבר בילדותם, ולא שמענו מעולם שנתנו להם לכהן כרבנים עד שבגרו. ואם קרה כזה דבר, הוא בטל בשישים.
כפי שלא יעלה על הדעת לתת את מפתחות הרכב לילד גאון שלמד מכונאות, שהרי אין לו את האחריות לנהוג כשורה ולהתגבר על הדחף לעקוף וכו', כך לא יעלה על הדעת לתת לילד רבנות שהיא בעצם שירות עם ד', בעדינות ובחכמת חיים.
ובנוסף, ראוי לאדם העוסק בתורה להיות עניו, ואם ד' חנן אותו בכלים מיוחדים, ינצל אותם בענווה ולכשיגיע לגיל ששאר האדם ניגשים למבחנים, יגש בענווה ולא יתפאר בריש גלי.
כל טוב

שאלה:

לכבוד הרב שלום!

אקדים ואומר תודה, על הזמן היקר שהרב מקדיש לי.

אני לומד בישיבת מרכז הרב. אני פונה לרב בגלל שקשה לי לפנות לרב בישיבה, ואני יודע (אם אני לא טועה) שהרב למד בישיבתי. אני עם חלום בעז"ה להגיע לסמיכה ברבנות ודיינות. עד עכשיו בעז"ה כבר למדתי את כל חלק ג של המשנה ברורה על שבת, ועכשיו אני לומד בסדר ערב לרבנות ע"פ תוכניתו של הרב שמואל קדר זצ"ל לרבנות. הבעיה שלי שבישיבה יש התנגדות לפי ידעתי ללמוד לרבנות לפני שיעור ז´ ומטה, ולכן אני אפילו לא חושב לגשת ולהגיד לאיזה רב שאני כבר לומד לרבנות. מצד שני אני לא מזניח כלל את לימודי הישיבה הסדירים: אני לומדים בבא קמא, ובעז"ה עברתי הרבה יותר מחצי, ביקשו ללמוד 8 פרקים לרמב"ם, למדתי אותו 4 פעמים והכנתי סיכום. אמרו אולי כדאי ללמוד את אגרות הראי"ה, אז למדתי את כל האגרות והכנתי לכל אגרת כותרת, אני נכנס לשיעורים. וכן הלאה. בקיצור אני טוען לעצמי שאין לימודי הרבנות מפריעים לסדרי הישיבה.

השאלה שלי:
1. מה הרב חושב על המצב שלי?
2. האם לספר לפי דעתו על לימודי הרבנות?
3. איך אני יכול לדעת אם אני מתקדם בצורה טובה בלימודי הרבנות?

בתודה רבה מראש, וחודש טוב!

תשובה:

תשובת הרב שי פירון:
שלום
אכן, משנות לימודי בישיבת מרכז הרב זכורה לי התנגדותה של הישיבה ללימוד הלכה כאשר הלימוד נעשה בשלב מוקדם.
נדמה לי שיש שני מניעים להתנגדות ללימודי הסמיכה:
1. הבריחה מלימודי גמרא: לימודי העיון מהוים אתגר מרכזי בחייו של בן תורה והחשש הוא שלימוד הלכה נעשה מתוך חוסר רצון להתמודד עם אתגרי הלימוד. מדבריך, מתברר שחשש זה לא נכון לגביך.
2. פגיעה במהות ה´לשמה´ של לימוד התורה: גם כאן תלוי הדבר במניעים. אם הלמידה נעשית מתוך רצון לייעל את הלימוד, להציב אתגרים אישים כמו גם לכוון את הלמידה לצרכי תרומה לכלל, לא נראה לי שיש בו בעיה. גם כאן, מנוסח שאלתך, ניכר שמניעיך טהורים.
לכל אלה יש להוסיף את דברי הסוגיה בע"ז, שאין אדם למד תורה אלא ממקום שלבו חפץ, היינו שגם בחירת חומר הלימוד תלויה בחפץ הלב של הלומד.
לפיכך, אין לי אלא לברך אותך בלימודך ולאחל לך שתגדל להיות רב בישראל, תנחה קהילתך בשום שכל ובשיקול דעת.
אינני מכיר את הר"מים בישיבה היום אך אני מניח שאםן תיגש אליהם ותפרוש בפניהם את שיקולך, הם יברכו אותך ברכה גדולה.
הדרך להתקדמות, היא בהצבת יעדים ברורי. אל לך להסתפק רק בלימוד ההלכה במובנה המצומצם. הזמן העומד לרשותך, מחייב לימוד שו"תים והרחבת הלמידה.
בברכה,
שי פירון

שאלה:

לכב' הרב,
בעתיד הקרוב אני מתכוון בע"ה להוציא סמיכה כלשהיא.
מעניין אותי לדעת מה סוג הסמיכה שמוציא רב ממוצע בזרם שלכם? הכוונה אדם ממוצע בציונות הדתית שנקרא "רב", כגון ר"מ,מורה בבית ספר,רב של בי"ס,רב בית כנסת וכו'. איזה סוג של סמיכה בד"כ מוציאים רבנים כאלה? האם מסתפקים במבחן אחד בהיכל שלמה, או מבחן פנימי אצל רב כלשהוא או לפחות יורה יורה של היכל שלמה?

תשובה: תשובת הרב יובל שרלו:
שלום וברכה
אין לכך כל כללים.
יש הקרויים רב בשל העובדה שהם מחנכים בכיתה ד - דבר החשוב בפני עצמו, ויש הקרויים רב בשל היותם ראשי ישיבות ענקיות, רבנים ראשיים של מקומות שונים וכדו'. לא ניתן לדעת דבר מהתואר "רב", ויש להכיר את האנשים ואת המעמד הפנימי לו הם זוכים. זו אחת הבעיות, שיש לה גם יתרונות מסוימים.
כל טוב

שאלה:

לכבוד הרב
1.מי על פי ההלכה הוא בעל סמכות להורות ולפסוק הלכה?
2.האם רק אדם שקיבל סמיכה לרבנות רשאי להורות הלכה? (בכלל לא ברור מה מקורה של הסמיכה לרבנות של ימינו במקורות)
3.האם הצורך ב"שימוש" הוא חובה? (שימוש הכוונה לסטאז', ולא ללימוד גמרא וטעמי ההלכה שגם לו קוראים שימוש ת"ח)
אם לדוגמה יש ת"ח גדול שמעולם לא הוסמך לרבנות ומעולם לא עבר שימוש חכמים בהלכה, האם הוא רשאי לפסוק הלכה? (דומני שרבים מגדולי המנהיגים החרדיים הם כאלה. גם על החזון איש דומני שקראתי באיזה מקום שאין לו סמיכה לרבנות)

תשובה:

תשובת הרב עמית קולא:
1. התלמוד משתמש במינוח: הגיע להוראה. הוא איננו מנסח פרטים. מסתבר שמדובר בכמות של ידע, הבנה, התמסרות ונאמנות. במילים אחרות מי שהגיע לשם יודע שהוא הגיע. החובה היא חובה אישית. מי שהגיע להוראה אסור לו להתחמק מלהורות בדיוק כפי שמי שלא הגיע להוראה אסור לו.
2. לא. הסמיכה נועדה לסייע חברתית לזהות מי שהוכשר בתחומי הלכה מסויימים. הסמיכה נשענת למסורת הדורות שבעבר לסמיכה היתה חשיבות להוראה בכפיה בדיני ממונות או בהוראה בתחומים המצריכים הכשרה מיוחדת כמו מומי בכור בהמה.
3. חובה גמורה. לא רק בשל האמור בתלמוד על מי שלא שימש תלמידי חכמים [עם הארץ], לא רק בשל הצורך לקיים המשכיות במסורת הדורות, אלא שישנם תחומים בהלכה שבלתי אפשרי ללומדם מספרים בלבד [מראות מצד אחד, הנהגה ציבורית מצד שני].
לכן אין מצב של תלמיד חכם גדול שלא שימש תלמידי חכמים למרות שבהחלט יש מצב שלא נסמך במבחני היכל שלמה.
שנזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות
עמית קולא

שאלה: שאלה טכנית - איזו דרגת שכר מקבל מי שמוסמך לרבנות? תשובה: הלשכה לתנאי שירות עובדי הוראה - דרגות שכר שוות ערך