אודות על הסמיכה מידע לנבחנים שאלות ותשובות ספריה וירטואלית קישורים לאתרים המלץ על תוכן חדש סמיכה לרב מושב/ישוב סמיכה לרב עיר/אזורי דיינות
שבת איסור והיתר חופה וקידושין תפילה וכו' נידהסיכומים ספרים מומלצים חומר הלימודים מבחנים דפי מקורות

מעולם ועד עולם, ספר הדרכה לאבלים - הרב גבריאל גולדמן

מעולם ועד עולם - ספר הדרכה לאבלים לכלל עדות ישראל.
גבריאל גולדמן. כפר אדומים, תשס"ו. 598 עמ'. (02-5352767)
הספר מכנס בתוכו נושאים שונים המעסיקים את האבלים בזמן אבלם:
התארגנות לקראת הלוויה, הלכות ומנהגים, עיון והגות, הדרכה למלווים ולתומכים, צוואות וירושות.
חלק חשוב בספר הוא אוצר המושגים הקשורים לאבלות לפי סדר א-ב, המאפשר התייחסות ממוקדת לנושא המתבקש.
בהמשך מצורפים גם פרקי תפילה ופרקי מידע.
את הספר חותם מפתח מפורט וקל לשימוש.

מאמר ביקורת:
מה ההבדל בין מדריך לאבלים ובין ספר על הלכות אבלות? הספרים הרבים על הלכות אבלות נותנים מענה לשאלות הלכתיות הקשורות לדיני אבלות, כל ספר על פי דרכו וסידורו ומחברו; 'מדריך' הוא ספר שמכיל בתוכו כמובן גם את ההלכות המעשיות, אבל אינו מתעסק בעיוני הלכה ובדיון בדעות הפוסקים – אלא מהווה ספר שאותו ירצה לקחת בידו האבֵל ר"ל מרגע שנודע לו על פטירת יקירו ועד לימי האזכרה השנתיים, וגם בהזדמנויות רבות אחרות. מובן מאליו שספר-הדרכה-הלכתי שרוצה לתת מענה לבני העדות השונות צריך גם לתת את דעתו למנהגים שונים ואף משונים (כאלו שיש להם בית-אב בהלכה וכאלו, והם רבים בענייני אבלות, שאין להם יסוד הלכתי כלשהו), ואף לרגישויות שונות ולהתייחסויות שונות לנפטר, למשפחתו, לדרך הקבורה ולאופני ההספד, כל זה בצד עצות מעשיות ואף כתובות וטלפונים ואתרים ברשת שעשויים להיות דרושים ל'ניהול' תקופות האבל במסגרת המשפחה. הדברים נכונים פי כמה כאשר מראש מייעדים את המדריך ההלכתי הזה גם לאנשים שאינם שומרי מצוות בחיי היום-יום, שכידוע רבים מהם מתקרבים לאורחא דמהימנותא, באופן זמני או אף בקביעות, כאשר מתם מוטל לפניהם. אם מחליט המחבר לצרף לכל נושא גם פרקי הגות ומחשבה וטעמי דינים ומנהגים, מדובר על חיבור כבד ומורכב במיוחד. הרב גבריאל גולדמן שליט"א, רב היישוב כפר אדומים, ר"מ בישיבת 'מאור טוביה' שביישוב מצפה יריחו שבראשות הרב שבתי סבתו שליט"א ואחד מרבני מכון פוע"ה שבראשות הרב מנחם בורשטין שליט"א, נטל על עצמו מלאכה כבדה זו כשהוא משתדל לעשותה גם 'ידידותית לקורא', והצליח בה באופן יוצא מן הכלל: הוא סידר את הספר באופן כרונולוגי, מההתארגנות ללוויה ולקבורה (כולל הדרכות מעשיות שונות, למשל בענין קבלת רשיון קבורה למי שנפטר בבית, הטיפול במודעות וכד'), דרך ההנהגות בבית הקברות ובבית האבל, דיון מעמיק בענין תרומות אברים וניתוחי מתים, ענייני הקדיש, הדרכה למלווים ולתומכים במצבים משתנים, דיני צוואות וכללי ניהול עיזבון, פרקי תפילה ולימוד בבית האבל ובבית הקברות, ועד לענייני הגות ומחשבה בנושאי העולם הבא, תחיית המתים, טומאה וטהרה ועוד ועוד. בחכמה רבה הסתייע הרב גולדמן בקבוצה מכובדת של מומחים, כל אחד בתחומו, שתרמו את חלקם לשלמות הספר: הרב יעקב רוז'ה שליט"א, הפוסק של החברא קדישא של ת"א והמומחה מספר אחד היום בארץ לטיפול בנפטרים ובנהרגים ובקבורתם, ור' חנניה שחור מנהל החברא קדישא בירושלים; אנשי זק"א ויועצים לענין ניתוחי מתים (יש דבר כזה!); מומחה לענייני ירושות וצוואות, שופט ועורך דין; פסיכולוג ופסיכיאטר; אלו ואחרים תרמו כל אחד את שלו במקומות המתאימים. אולם יותר מהכל טרח הרב גולדמן להעביר את ספרו תחת שבט ביקורתם של תלמידי חכמים פוסקי הלכה ידועים, בהם הגאונים הרב אביגדר נבנצל, הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב יצחק יוסף, ראש ישיבת 'ברכת משה' במעלה אדומים (שהמחבר הוא בן מחזורה הראשון) הרב אליעזר נחום רבינוביץ ועוד, שיחיו כולם לאוי"ט, והערותיהם שולבו בספר. הכרך העבה מסתיים באוצר מושגים רחב (כ-150 עמודים!), מעין אנציקלופדיה תמציתית על כל ענייני האבלות ומה שסביבה, שהמחבר כינה אותה 'אבלות מ-א ועד ת' (מתחילה ב'אב הרחמים' ומסתיימת ב'תפילין ביום הראשון', וכוללת למעלה ממאתיים ערכים כגון חניטה, יום הקדיש הכללי, 'מיתת נשיקה', עטיפת הראש, קבורה בקומות [כולל צילומים ותרשימים], 'שינוי מקום' ועוד); ולבסוף מופיע מפתח מפורט ורשימת מקורות. העיצוב הנאה והנעים (פנימית וחיצונית) מוסיף רבות להרגשה האסטטית והמכובדת בזמן השימוש בספר, ויש לכך חשיבות ותועלת יתירה בזמנים בהם הלב כואב והראש דואג. אוסיף רק הערה אחת: בפרק מח עוסק המחבר בתרומת אברים והשתלות. בצדק הוא כותב שנושא זה היה יכול לשמש כסמל ודוגמא לשילוב בין הלכה ורפואה, אך לצערנו חוסר שיתוף הפעולה בין המערכות הרפואיות להלכתיות משבש מאוד את האפשרות להציל חיי אדם כהלכה. הרב גולדמן מביא בשלמותה את החלטת הרבנות הראשית משנת תשמ"ז, שהכריעה כדעת הגר"מ פיינשטין זצ"ל וקבעה קריטריונים ברורים לקביעת המוות שעל פיהם מותרת תרומת אברים (הוא מביא כמובן גם את דעת הגדולים החולקים); בעקבותיה הוא מצטט את דעת הרב יעקב אריאל שליט"א שכל עוד אין הנחיה ברורה לבתי החולים לשתף פעולה עם הרבנות בנושא זה נמנעת כל אפשרות לתרום אברים, ואת דעת הר"ש אבינר שליט"א שהחשש שהרופא יהרוג את התורם לפני מותו הוא רחוק, ובכל אופן אינו סיבה להימנע מלנסות להציל את חיי הנתרם. הרב גולדמן מציין בצדק (סוף עמ' 280) 'שרוב רבני ישראל המתירים השתלות מצדדים בעמדת הרב יעקב אריאל', ולפי זה נסתם לכאורה הגולל על האפשרות להציל חיי אדם בדרך זו. אולם לענ"ד חשוב להדגיש שנשיאת כרטיס תורם של 'אדי' אין לה שום משמעות משפטית; ז"א שגם מי שהזמין וקיבל בהזדמנות זו או אחרת כרטיס שבו נרשם שהוא תורם לאחר מותו את אבריו לצורך השתלה (אם גופו יתאים לכך; דרך אגב, אין בכרטיס זה כל הסכמה לנתיחה לאחר המות שאינה לצורך השתלת אברים!), אין בכך כל התחייבות מצידו, לא על פי ההלכה וגם לא על פי החוק! זוהי 'הצהרת כוונות' בלבד, שעשויה לסייע לצוות הרפואי לשכנע את המשפחה 'אם וכאשר' להסכים לתרום את אברי יקירה, כאשר בלי הסכמתה אין אפשרות לגעת בנפטר גם אם הוא נשא בכיסו בשעת פטירתו כרטיס 'אדי' מעוטר במסגרת זהב. לכן לענ"ד 'מן הזהירות שלא להרבות להיזהר': יתכן שכדאי לעודד חתימה על כרטיס 'אדי' בליווי הכיתוב 'בתנאי שאיש דת לפי בחירת המשפחה יאשר את התרומה לאחר מותי' (כיתוב הנוסף על ידי העמותה הזו על פי בקשת בעל הכרטיס), ובמקביל לפרסם רשימה של אנשי רפואה תלמידי חכמים (וכאלו יש ב"ה לא מעטים) שיהיו מוסמכים לקבוע לבקשת המשפחה שהתרומה של אברי יקירה המת תיעשה על פי כל כללי ההלכה. מאות מאחינו שחייהם תלויים להם היום מנגד בציפיה שיימצא אבר מתאים להשתלה בגופם, ושרבים מהם מתים לפני שזכו להצלה זו, אינם מאפשרים לנו את ה'לוקסוס' לחכות עד שהמערכת הרפואית הסרבנית תסכים לקבוע את כלליה על פי ההלכה, וכדאי להציל בינתיים את מי שאפשר להציל! כנלענ"ד, וההכרעה כמובן בידי גדולי הפוסקים.